מכתב היוצרים לשר החינוך

בעקבות הוצאת ההצגה “ההודאה” של תיאטרון יפו מרפרטואר סל תרבות.

לכ’ מר נפתלי בנט –

שר החינוך,

שלום רב,

קראנו בתדהמה את הידיעות בעיתונים על החלטתך להוציא את ההצגה “ההודאה” של תיאטרון יפו מרפרטואר סל תרבות, וזאת לאחר שוועדת הרפרטואר אישרה לכלול את ההצגה ברפרטואר עם יציאת ההצגה באוקטובר 2016, ופעם נוספת בדצמבר 2017, למרות שהורית על החלפת יו”ר הוועדה ועל שינוי הרכבה. לא זכורה לנו התערבות כה בוטה של שר חינוך בהחלטות סל תרבות.

צר לנו שאינך מכיר בחשיבות הפלורליזם של אמנות התיאטרון, אשר נועדה במהותה לשקף קולות רבים ומגוונים בחברה הישראלית, ואתה עושה כל מאמץ להשתיק קולות הקוראים לדיאלוג מקרב עם החברה הערבית בישראל ולפיוס בינה לבין החברה היהודית, דיאלוג שיאפשר קיום משותף במדינת ישראל.

אנו מוחים על כך שאתה מנצל את כוחך הפוליטי לכפיית עמדותיך הפרטיות והמפלגתיות על הציבור הרחב – ניצול זה מעיד בברור שאינך מכיר בעקרונות יסודיים במשטר דמוקרטי – חופש המחשבה, חופש הביטוי, חופש היצירה, חופש הדיון וחופש הלימוד.

זאת ועוד – הליך קבלת ההחלטה להוציא את “ההודאה” מסל תרבות התבצע ללא שמיעת דעתם של יוצרי ההצגה, בהסתמך על מסע הסתה והלשנות של גורמים בעלי אינטרסים בלתי רלבנטיים לאמנות.

לידיעתך, קביעתך שצוטטה בעיתונים לפיה ההצגה מכילה “סיפורי בדים שאין להם כל יסוד היסטורי” היא עצמה משוללת יסוד. ההצגה מבוססת על מחקר היסטורי מקיף, המקובל על היסטוריונים רבים בישראל. גם האינפורמציה שנמסרה לך, ולפיה בית המשפט קבע אמיתות לגבי הפרשה ההיסטורית איננה נכונה. בית המשפט שדן בפרשת טנטורה עסק רק בצדדים פרוצדוראליים ולא בשאלה ההיסטורית עצמה.

אנו קוראים לך לחזור מהחלטתך, ולחדול להתערב בתהליכים האמנותיים שאנו נאבקים לטפחם. התערבות זאת כבר גרמה לצערנו לצנזורה עצמית ולהשטחת הדיון במוסדות האמנותיים שהמדינה, ובכלל זה המשרד שאתה עומד בראשו, חייבת לתמוך בהם ולא לאיים עליהם. מדינה ללא אמנות חופשית היא מדינה חלשה, שהרמייה העצמית בה תמיט עליה חורבן.

שלך,

הדר גלרון, שמואל הספרי, סביון ליברכט, מוטי לרנר, עדנה מזי”א, הלל מיטלפונקט, יהושע סובול, אפרים סידון.