הפצת תרבות בפריפריה – הרעיון ושברו

מכתבו של יוסי פרוסט, מנכ”ל אמנות לעם בשנים 1974-1988:

תחילתו של הרעיון בוועידת ההסתדרות בשנת 1926 כשברל כצנלסון הציע להקים את תאטרון האוהל ואת עם עובד וקרא להקמתם של מרכזי תרבות ברחבי הארץ.

עם הקמת המדינה הוקם ת.ל.ם [תאטרון  למעברות ] שהפך “לתרבות למעברות”,

מפעל משותף למשרד החינוך, ההסתדרות והסוכנות. האחראים והמפעילים היו זאב יוסיפון, נתן אלתרמן, וישעיהו אברך שדאגו לגייס את הכספים להפצת התרבות של שנות ה-50 וה-60.

במחצית שנות ה-60 התפרקה ת.ל.ם ומשרד החינוך הקים את “אומנות לעם”.

בתחילת שנות ה-70, עם הצטרפות קרן אמריקה-ישראל, ביוזמתו של אייזיק שטרן ,הפכה “אמנות לעם” לעמותה שהפיצה תרבות, אמנות, ספרות ומוסיקה. הקימה את סל תרבות ויזמה פסטיבלים בכל עירות הפיתוח.

במחצי שנות האלפיים, פירק משרד התרבות את אמנות לעם והקים את “תרבות לישראל” בהשתתפות ההסתדרות הציונית.

כל הגופים המצוינים לעיל היו גופים ציבוריים שלא למטרות רווח.

זו היתה תמצית הציונות התרבותית, על כל הטעויות וההצלחות, הכל במטרה להביא תרבות לעיירות הפיתוח.

  ביולי 2016  הפצת התרבות עוברת לידי גוף פרטי שאפילו בשמו אין זכר לתרבות העברית ….! ראו מצורף בזה

– האם זו תחילתה של הלאמת מוסדות התרבות?

זה הוא החלום וזה שיברו !!

יוסי פרוסט,
קשיש תרבות